גם בבתים הכי מושקעים – של המומחים – יש את המקומות/הפריטים האהובים במיוחד. שאלנו את משתתפי הספר "ביתו של אדריכל 3" למה יש להם חולשה מיוחדת….התשובות היו נחרצות
לכל אחד יש את הפינה/פריט/פרט/עבודת אמנות שהוא אוהב במיוחד בבית שלו. כשסיימתי את העבודה על הספר ביתו של אדריכל 3 הסתקרנתי לדעת אם גם בבתים הכי מוקפדים והכי מושקעים, יש תופעה כזו, של אייטם אחד שרוכשים לו חיבה מיוחדת. לא כולם הצליחו לענות על השאלה ולבחור רק דבר אחד, אבל מי שחלק איתי מידע פנימי, מופיע כאן.
"על הקיר המרכזי בסלון יש לנו צילום נהדר שצילם איתן ויתקון. בצילום רואים תנועה " מרוחה" של אנשים בניו יורק, תחת גשם טרופי. יש בו צבע ואור, אווירה אורבנית, מרכיב של עונתיות ובעיקר תחושה של דינמיות. דלפין (בת הזוג של יפתח) ואני בחרנו אותו פה אחד לאחר שעברנו על מאות צילומים, ומאז הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהאווירה האישית בחלל המגורים שלנו".
צילום: עמית גושר
"לפני ארבע שנים קניתי בברצלונה פסל של חיימה חיון שנקראThe Lover I Figurine. By Jaime Hayon. יש לי בבית הרבה אקססורייז אבל משהו בדמות שלו ואולי אפילו בנאיביות של הפסל
מעלה לי חיוך כל יום מחדש. The Lover הוא המאהב האולטימטיבי ולכן החלטתי למקם אותו בחדר השינה".
צילום: אלעד גונן
"המקום האהוב עלי בדירתנו הוא מרפסת המטבח שבמרכזה ניצב שולחן האוכל החיצוני. עברנו לדירה בתחילת חורף 2019 ומיד הגיע הסגר הראשון. הפינה הזו הייתה לנו למפלט בסוף כל יום, שבו התיישבנו כולנו לארוחת ערב ולשבירת שגרה.
עם סיום הסגרים והמשך חיינו, מלאה הפינה בזיכרונות על אף שהותנו הקצרה יחסית בדירה. בני משפחה וחברים התארחו בה, וחגים ו"על האש" התקיימו בה".
צילום: טל ניסים
"לבחור פריט אחד מהבית – אומנות/ריהוט – זה כמו להחליט איזה ילד אתה הכי אוהב… (:
אני בחרתי בקומת ההורים, ובפרט בחדר הרחצה והאמבט. אני מתייחסת לחפצים ולפריטי הריהוט בבית כאל דברים ניידים ודקורטיביים שיכולים להשתנות בהתאם לתקופה ולמצב הרוח. אבל חדר ההורים והרחצה הוא מקום המפלט הפרטי שלי ושל יוס (בן זוגי) אחרי יום עבודה עמוס, ילדים, חברים ואורחים. הוא קבוע ותוכנן באופן ספציפי ובמיוחד עבור הבית הזה, הוא מרגיע אותי וגורם לי בטחון ואושר".
צילום: איתי בנית
"שני הפופים הממוקמים בכניסה לדירה הם הפריט האהוב עלי. הפופים החדשניים, של מעצבת הטקסטיל אלכסנדרה גאקה (Alexandra Gaca) לחברת Casalis הבלגית, זכו בעשרות פרסי עיצוב יוקרתיים ונחשבים לפורצי דרך בתחום עיצוב הטקסטיל. הם עשויים מצמר מוהר איכותי ושומרים על מראה רענן וחדש גם לאחר מספר רב של שנים בו ילדים ומבוגרים יושבים ונשענים עליהם באופן יומיומי.
התאהבתי בהם ממבט ראשון בתערוכה "קיפולים: ממלאכה מקומית לעיצוב עכשווי" (2014) שעסקה בקיפולים ונדדה בעולם. אצרה אותה חזאית הטרנדים לי אדלקורט ואני בטוחה שרבים זוכרים אותה הודות לקולקציה היפהפייה של איסי מיאקי שהוצגה בה.
לא הבנתי איך הטקסטיל בנוי, איפה התפרים ממוקמים והוקסמתי. צילמתי את התווית ויצאתי למסע חיפוש שבמהלכו גיליתי שאף חברה לא מייבאת אותם לארץ . באותו זמן תכננתי בית ליבואן של ריהוט חוץ מבלגיה, כשהתייאשתי הראיתי לו את התמונה ותוך חודש הפופים עלו על מכולה בדרכם לארץ, עשינו ייבוא אישי, כל אחד לבית שלו ועד היום לא ניתן להשיג אותם בארץ, כך שהם מאוד ייחודיים בסצנת העיצוב ואני כמובן שמחה על כך..".
צילום: אורית ארנון
"רוב השטיחים שבלוניים, מלבניים או עגולים ומגיעים במידות קבועות ולכן יש מעט מאוד שטיחים שאני אוהבת. השטיח הזה הביא אתו קונטרסט וצורניות ייחודית שמשרתות את הקונספט של הבית.
זהו שטיח צמר גרמני, בחיתוך CNC לפי הזמנה והשילוב בין הגון הכהה שלו לרצפת הבטון יוצר דרמה ועניין. הזמנתי אותו במידות אחרות גם עבור חדר הרחצה ואני מאושרת שהספקתי לפני שהפסיקו לייבא אותם לארץ, לצערי לא ניתן להשיג עוד כאלו."
צילום: אורן עמוס
"אחד הפריטים האהובים עלי בבית הוא רשת הברזל שתלויה במסדרון. הרשת, שמכסה את כל הקיר, מלאה בתמונות וציורים של הילדים ומאפשרת הצצה יומיומית לרגעים קטנים בחיי המשפחה. למרות שהיא עשויה מרשת בניה פשוטה שנצבעה בשחור, היא אחד הפריטים שהכי מושכים את תשומת הלב של כל האורחים."
צילום: אלעד גונן
צילום: איתי בנית
"נתקלנו ב– Chieftain chair של האדריכל פין ג'ול (Finn Juhl) בזמן שוטטות בחנות הספרים Taschen שבסוהו. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. הכורסה, פריט אספנים, היא רהיט סופר מרגש, מיוחד ובמקרה גם מאוד נוח. היא מאוד משמעותית במרקם של חלל הסלון – הפרופורציה שלה, הצורה והנוכחות בחלל – ואי אפשר להתעלם ממנה. מאוהבת, כבר אמרתי?"
"אני אוהבת במיוחד את צמד העבודות המופשטות של רונה פרלמן שמוצגות בסלון שלנו. תהליך בחירת האמנות לבית היה מאוד ארוך וסיזיפי. ידענו שאנחנו רוצים עבודה או צמד עבודות חזקות וגדולות לחלל המרכזי. בחנתי אינסוף רפרנסים, סיירתי בגלריות, נפגשתי עם אמנים ולא מצאתי משהו חזק שנגע בנו, עד שהגעתי לסטודיו של רונה פרלמן ומיד היה קל וברור מה הבחירה שלנו. העבודה היא שילוב של הדבקת ניירות קופי נוסטלגיים על גבי עץ וצביעה. במבט ראשון העבודה נראית מופשטת, אך במבט מקרוב מגלים את הסמלים הגרפיים הקטנים על גביה, אשר מרמזים לנו על המתח שהיא מייצגת בין המופשט לקונקרטי. או כפי שרונה כתבה: 'הציור מתקרב למופשט ונתקל בקיר קונקרטי, החלום ושברו'.
אני ובעלי רואים בדימויים הכחולים לוייתנים גדולים. כיף גדול להציג בבית אמנות שאתה מתחבר אליה, שפגשת את היוצר שלה והיא בעלת משמעות עבורך".
צילום: איתי בנית
